TwitterFacebook

איך לשכוח ממנו?

הייתי רוצה רק לבוא אליו ולהגיד לו "אני אוהבת אותך" ולקוות שהוא ישכח הכול ויחבק אותי ויאמר לי מילים חמות, טובות. אולי גם ליטוף אחד, אולי גם נשיקה. מאת שרון נחשון.

הוא יושב לי בלב, שקוע בפנים, מתרווח לו, ממש תפס לו מקום נצחי. ואני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו, בכל פעם שאני רואה אותו הלב שלי משנה את מימדיו, מתנפח ואז מצטמק וחוזר חלילה… הייתי רוצה רק לבוא אליו ולומר לו "אני אוהבת אותך" ולקוות שהוא ישכח הכול ויחבק אותי ויאמר לי מילים חמות, טובות. אולי גם ליטוף אחד, אולי גם נשיקה. אבל בכל פעם שאני רואה אותו אני לא מסוגלת לדבר, הלב דופק מהר ואני לא יודעת מה לעשות, איך להתנהג… אז אני מתעלמת וכך גם הוא, מתעלם. והנה הוא יושב לידי ומדבר עם החברים שלי ואני יושבת לצידם ובולעת מילים. אם רק הייתי יכולה למחוק הכול, להתחיל מחדש, לשנות את ההיסטוריה כדי להיות איתו הייתי עושה זאת. אבל העבר הוא עבר ואי אפשר למחוק אותו. צריך להשלים עם דברים שהיו, ומשם אפשר רק להמשיך הלאה, לפתוח דף חדש ואולי גם לנסות, אולי בכל זאת הוא ייתן לי הזדמנות, אולי בכל זאת יסכים להניח לדברים, כפי שאני אולי אנסה להניח להם. ואם לא ייתן? מה אעשה? מה אעשה עם אהבה כל כך גדולה שמתפוצצת בתוכי, לא נותנת לי מנוח. הוא נמצא בכל מקום, בחלומות שלי, במקומות אליהם אני הולכת. אני חושבת עליו כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה שעות ביממה אחת. ואנחנו משחקים מן משחק משונה, הוא מתעלם וכך גם אני. אולי גם הוא רוצה לבוא אלי ולומר לי דבר מה, אולי גם הוא רוצה לבוא ולהתפייס? אולי בכלל, הוא יושב כמוני ובולע מילים? ואולי טוב לו כך, נוח לו להיות במקום שהוא נמצא בו, אולי הוא חושש לעשות את הצעד הראשון, אולי הוא חושש שאני זו שאדחה אותו?

אנחנו מנהלים קשר מוזר, לאף אחד מאיתנו אין את האומץ לבוא ולדבר, כל אחד, בדרכו שלו חושב לעצמו בוודאי: "שהוא יבוא, שהוא יעשה את הצעד הזה" ובינתיים הזמן מתבזבז.

ואז אני קמה וגם הוא קם, אני אומרת לעצמי "הלוואי ואתקל בו, ממש במקרה. אשפוך עליו איזו כוס של מיץ ואגיד 'סליחה'. אולי זו תהיה המילה הראשונה להתחיל איתה את השיחה". אבל אנחנו קמים וכל אחד הולך לדרכו שלו. כל מה שאני צריכה זה להיתקל בו, במקרה.

או לפחות, שהוא יתקל בי ונראה מה הוא יעשה. אולי הוא לא יאמר כלום? שנינו רק נעמוד אחד מול השני ונשתוק. מצב קצת אבסורדי, כל אחד חושב שהצד השני צריך לעשות את הצעד הזה, הראשון אבל אף אחד לא מעז.

לפעמים הייתי רוצה לשכוח ממנו, אבל זה קשה לשכוח דבר שכל כך "מדגדג". זה קשה לשים מאחור דברים שהיינו רוצים לשנות ועוד לא הצלחנו. זה קשה כשאתה כל כך רוצה לדבר, אבל הצד השני לא מוכן להקשיב.

אז איך אפשר לשכוח ממנו? ואולי אני לא כל כך רוצה לשכוח? אולי טוב לי לזכור, בזכרונות אני רואה אותנו ביחד, בהווה פחות.

אולי זה מה שמחזיק אותי כשאני רואה אותו, כשאני יודעת שפעם היה יכול להיות לנו משהו, והיום אולי כבר לא.

Leave a Reply

פורום תמיכה
תמיכה במייל
לאתר