TwitterFacebook

הצבעים שלנו

 


טרם ביטולו של מצעד הגאווה ראיין כתבינו דן קופר את דרור מזרחי, יו"ר "הצבעים שלנו" – תנועת הנוער הגאה של מרצ, לשיחה אודות גאווה, הומופוביה, המצעד, הסערה שעורר בירושלים טרם המלחמה ועוד.

למעלה מ- 60% מבני הנוער מן הקהילה ההומו-לסבית סובלים מהתעללות מילולית, כ- 25% סובלים מהתעללות פיזית בבתי הספר שלהם וכ- 6% מהם סבלו מכך בתדירות גבוהה מאוד. כך מגלה סקר שערך "ארגון הנוער הגאה ב-2005.
הקהילה הגאה, ובעיקר בני הנוער, הפכו למצורעים של שנות ה-2000. עידן הפוליטקלי קורקט אולי הפך את ההומוסקסואליות לתחום שיש להיזהר פן לזלזל בו, מלשון "חבריי הטובים ביותר", אך עדיין בגדר טאבו שהחברה הישראלית לא רוצה בחצר שלה.

בשביל לחזות בזלזול אין צורך לקרוא מחקרים או סקרים, מספיק להטות אוזן למתרחש במסדרונות הכנסת בה עסקו באחרונה חברי המשכן בעניין מצעד הגאווה המתקרב ובשלל דימויים נלווים. "זוהמה", כך הגדיר זאת ח"כ נסים זאב ממפלגת ש"ס, וזכה לתמיכה נדירה מצד נציג מפלגת רע"מ-תע"ל, ח"כ אברהים צרצור שהתעקש על כך שבחברה המוסלמית "הבעיה" ההומוסקסואלית אינה קיימת. בפנינים קודמות כינה אותם יו"ר ש"ס אלי ישי כ"אנשים חולים", הרב פרומן האשים אותם בסכסוך הישראלי-ערבי, והמגמה רק נמשכת.
טרם ביטולו של מצעד הגאווה, נפגשנו עם דרור מזרחי, יו"ר תנועת "הצבעים שלנו", תנועת נוער גאה למען "שוויון ומיעוטים במרצ" לשיחה גאה:

דרור:
"הצבעים שלנו" היא תנועה שפעילה במפלגת מרצ-יחד ובשיתוף עם נוער מרצ. זאת תנועת נוער שהיא אקטיביסטית-פוליטית ופועלת על בסיס ערכים של שוויון וקבלת האחר במאבק שהוא כולל. כלומר לא רק מסתכם במצעדים ססגוניים ויפים אלא גם מאבק שבאמת אומר שקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ובי-סקסואלים) לא תשיג את שוויון הזכויות שלה עד שלא יושג שוויון זכויות לכל מדוכאי החברה: ערבים, נשים, מזרחים וכן הלאה. האמירה שהכי מזוהה עם התנועה שלנו היא "אף אחד לא שווה עד שכולם שווים באמת". והשוויון הוא כאמור הערך המנחה שלנו, לצד ערכי החופש והחירות, כשהכוונה ב"חופש וחירות" לא במובן של הכל פרוץ ופתוח ואין עליו הגבלות, אלא במובן של חירות להגשמה עצמית מלאה".

מי גיבש את העקרונות האלה?
דרור: "יש לנו קוד ערכי שמכסה באופן די גורף את העמדות האלה. חתמו עליו חברי מועצת התנועה הראשונה, ב-2003, והוא התגבש עם הזמן לכדי מסמך העקרונות הנוכחי כאשר ב-2005 עוגן מעמדה במרצ-יחד והיא קיבלה נציגות רשמית במוסדות המפלגה".

למה דווקא מרצ-יחד?
דרור: "אנחנו רואים בה את המפלגה היחידה שפועלת בכנסת בנושא הלהט"ב והשאיפה היא להרחיב את הקשר הקיים בין המפלגה לקהילה. הקשר הזה עוד קיים כבר כמעט עשרים שנה כשמרצ, שאז עוד נקראה ר"צ, ביטלה את חוק "איסור משכב זכר". עד היום מרצ מהווה את חוד החנית במאבק של הקהילה".

למה מרצ דווקא היא הבית הטבעי של הלהט"ב? לא יכול להיות הומוסקסואל שחושב שגדר הפרדה היא רעיון לא רע ושליברמן הוא מנהיג חזק?
דרור: "אני לא סניגור של מרצ, אבל חשוב להגיד דבר ברור והוא שכל שאר המפלגות הפרו-גייז שקמו בשנים האחרונות זנחו אותנו ושמו אותנו הרבה הרבה מאחור בסדר העדיפויות שלהם. אז כשישראל ביתנו ושינוי הציעו נישואים אזרחיים זה היה טוב ויפה, אבל לא כשהן הסכימו להתפשר בנושא הקהילה. היחידה שעמדה על המשמר וגם ציינה במצע שלה שלא תתמוך בשום הצעת פשרה בנושא של נישואים אזרחיים ללא נישואים חד-מיניים היא מרצ".

מדוע אתה סבור שחייב להיות קשר בין הנטייה המינית של אדם לבין הדעות הפוליטיות שלו בתחומים אחרים?
דרור: "השאלה היא מה אתה משיג בזה. האם אתה מעדיף להיות הומו במפלגה שלא תקדם אותך, בזמן שהשמאל הוא לא רק קהילה ליברלית יותר שתוכל להתקבל בה ביתר פתיחות. וחשוב לשים לב לכך שהמנגנון שמדכא את הלהט"ב הוא אותו מנגנון שמדכא נשים בשכר עבודה, ומדכא פלסטינים בעזרת מחסומים, ומדכא עניים בהעלאת מחירי הלחם, מדכא מיעוטים, מקים משטרת הגירה ונובע משורשים עמוקים של פחד שקיים בחברה הישראלית מקבלת השונה. עקירת הפחד הזה היא חייבת להיות גורפת. הערכים האלה משתלבים עם ערכי מרצ ולכן גם מצאנו אותה כבית".

האם הסיבה לאיבה כלפי הקהילה הגאה היא מתוך פחד?
דרור: "לדעתי זה מעגל קסמים בעייתי מאוד.
יש שני סוגים של הומופוביה. יש את אלו שרואים בזה תועבה מתוך אמונה דתית. וכנגד זה אין הרבה מה לעשות. יש את הסוג השני, שזו הומופוביה הנובעת מבורות המובילה לפחד. כך למשל מורות בבתי ספר לא עברו הכשרה להתמודד עם בני נוער כאלה, עם המצוקות ועם הבעיות שלהם, מראה על חוסר היכולת של משרד החינוך להתמודד עם העניין. אם לפי אותו מחקר של 'ארגון הנוער הגאה' כמעט 50% מן התלמידים בקהילה סבלו הטרדות מילוליות מצד המורים שלהם אז קל וחומר שמורה לא תוכל להתמודד עם נערה שבאה ומספרת לה שאימא שלה גירשה אותה מהבית אחרי שהיא יצאה מהארון".

איך צריך להיות הטיפול בנושא?
דרור: "לדעתי הוא מחייב חשיבה מחדש של איך אנחנו משלבים במערכת החינוך את הקניית ערכי השוויון והפלורליזם, כי העובדה היא שההקניה הזו נכשלה. משהו מעשי חייב להיות כאן, משהו שיפתח את העיניים לאנשי מערכת החינוך ויראה להם שהמצב השתנה, שהעולם השתנה. היום הומוסקסואליות זו אולי מחלה בקרב חוגים מסוימים, אבל הדעה הרווחת היא שהיא לגיטימית – גם אם מערכת החינוך עדיין לא הגיעה לשלב הזה.
חייבים להתחיל כבר עכשיו בהחלת תכנים, הכשרת מורים ומעבר למערכת של קבלת האחר וקבלת השונה".

אם תשנה את מערכת החינוך זה לא בהכרח ישפר את המצב בבית. בשביל אותה נערה שגורשה מהבית אחרי שיצאה מהארון מערכת החינוך היא לא מפלט.
דרור: "קודם כל, אני כן חושב שיש בכך צורה של מפלט. מערכת שהיא ערוכה להתמודד עם בני נוער מהקהילה או עם התלבטות מינית מסוימת כן יכולה לתת מענה רגשי. אלה בני נוער שאין להם לאן לפנות – הומו שלא יכול לדבר עם ההורים שלו כי הוא שומע את אבא שלו צועק ומקלל את מצעד הגאווה, ובבית הספר הוא מנודה כי החברים שלו לכיתה לא מקבלים אותו, אז לדבר עם יועצת זה דבר שנדרש במערכת הזאת.
דבר שני, יאנוש קורצ'ק אמר פעם ש"מי שדואג לשנה מגדל חיטה, מי שדואג לשנים נוטע עצים ומי שדואג לדורות מחנך ילדים". ברגע שנפעל לחינוך הילדים לא רק שנקל על הומואים ולסביות אלא גם נחנך דור סובלני יותר כדי שבעוד עשר שנים ובעוד עשרים שנה לא תהיה הומופוביה, או לפחות לא בסדר הגודל שהיא קיימת היום גם כשאנשים מרשים לעצמם לדקור צועדים במצעד הגאווה וגם בדברים הקטנים, כאשר הקללה הנפוצה בבתי ספר היא "הומו", או הטענה שבנות שמשחקות בספורט הן לסביות".

הדוקר עליו מדבר דרור הוא כמובן ישי שליסל, חרדי בן 30 אשר הסתער בדקירות סכין על שלושה צועדים בהפגנה השקטה של מצעד הגאווה בשנת 2005 בירושלים. על רקע הדקירה הזו, הוחלט *להעביר באוגוסט הקרוב את המצעד העולמי והמרכזי לבירת ישראל בהחלטה שזעזעה את הממסדים הדתיים בישראל. לפני כמס' שבועות אף פורסם פשקיוויל, כרוז ברח' החרדי, המציע 20,000 שקלים בעבור כל צועד שיידקר במצעד השנה.

מה היו התכניות שלכם למצעד השנה?
דרור: "ההיערכות הייתה מאוד מסיבית. בסופו של דבר, המצעד הזה הוא החגיגה השנתית שלנו ושל שוויון הזכויות של הקהילה בישראל, ושום דבר לא יעצור אותנו מלהכריז שלאהבה אין גבולות, שלהיות הומו זו לא בושה ושצריך להפסיק עם ההתבטאויות הבוטות והדוחות של חברי כנסת שנמצאים עדיין בתקופת האבן כנראה".

אתה לא חושב שהמצעד בצורה שהוא היה עד עכשיו הוא פרובוקטיבי?
דרור: "עקרונית אני חושב שמה שנהוג להראות במצעדים על ידי התקשורת הם כל אותם גברים ונשים בלבוש מינימלי ומענטזים על משאיות. המצעד הוא בפירוש לא כמה גברים שרוקדים בתחתונים אלא אירוע הפגנתי- פוליטי בעל מסרים רחבים על נישואים חד-מיניים, על זכויות ועל נושאים שהם ההפך הגמור מהשטחיות שמוצגת בדרך כלל".

אולם, אתה יכול להבין למה יש אנטגוניזם כשהמצעד צועד בירושלים.
דרור: "ירושלים זה כיסוי. למי שמפריע שיהיה מצעד בירושלים מפריע גם מצעד בתל אביב.
המצעד לא עובר במאה שערים ומנפנף לדתיים ודתיות כדי להתריס. הוא עובר במרכז העיר החופשית שהיא העיר שלי כמו שהיא העיר שלהם, והיא חלק מהמדינה שלי כמו שהיא המדינה שלהם וזכותי לעבור בעיר הזאת ולהתבטא ולהרגיש חופשי. כשהדבר כולל לא להיות מאויים על ידי אנשים מופרעים שמרשים לעצמם להסית. לא צריך דקירות, מספיק שאורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים וכל מיני חברי כנסת יוצאים במילים דוקרות! הם לא צריכים לבוא עם סכין למצעד כדי להשתמש בביטויים וקריאות שיביאו בסופן לדקירה על ידי מישהו אחר. אלה מילים דוקרות, מילים שסופן במעשים פסולים".

ולא עדיף היה להימנע מהסיכון ולהעביר בתל אביב? רחוק מהעיר רחוק מהלב?
דרור: "עיריית ת"א לא תתנגד למצעד, אבל גם עיריית ירושלים לא צריכה להתנגד אליו. אין לה מונופול על המצעד ועל הצועדים בעיר. ואתה יודע מה, הטענה שההומואים והלסביות צריכים לצעוד רק בתל אביב היא במובן מסוים מין כליאה בסגר מסוים של תעשו מה שאתם רוצים, רק לא בירושלים או בכל מקום אחר. אז בשביל מה בכלל לבקש שוויון זכויות אם על הזכות לצעוד במקום מסוים אנחנו מוותרים?".

אז מה המטרה הכללית של הצעידה בעצם?
דרור: "לשים את הנושא על סדר היום הציבורי. הגיע הזמן שאם לא במשך השנה אז אחת לשנה כן יתעסקו בנושאים הגאים באופן שאף אחד לא יוכל להתעלם ממנו. ואם גבר בתחתונים זה מה שיגרום לציבור הישראלי שלא להתעלם מהמצעד הזה אז זה בסדר, כי זכויות להומואים עדיין אין".

בסופו של דבר, מדובר ביחצ"נות דרך רעש ופרובוקציה.
דרור: "זו לא יח"צנות, זו כניסה לסדר היום. זה כמו שלהבדיל אלפי הבדלות – יש מול הכנסת אוהל של חולי סרטן ששובתים רעב, וכמו שויקי כנפו עושה צעידה עד לירושלים וכמו שיש אלף ואחת מחאות גם זו דרך לגיטימית למחאה שלא פרובוקציה, אלא פעולה שבאה לומר שיש ציבור נרחב בישראל שרומסים את הזכויות שלו. שבאה לומר שנמאס – אנחנו בשנות האלפיים. מספיק עם הסחבת והתפיסות המיושנות. הגיע הזמן להפנמה שהומואים ולסביות הם ציבור שווה".

אתה חושב שהוא מגיע לקהילה הגאה גם במקומות שיותר קשה להגיע אליהן מבדרך כלל, כמו עולים, הפריפריה, נוער דתי וכן הלאה
דרור: "ישיבות זה קצת יותר מסובך כמובן, אבל בהחלט יגיעו צעירים מכל החוגים בארץ. ואנחנו נהיה שם כדי לחלק חומרי הסברה וכדי לצרף את שמגיע מהפריפריה או מכל מקום אחר לתנועה שלנו. כבר עמדנו בעבר באתגר הזה של הגעה לקהילות "סגורות" יותר שזה דבר אפשרי בהחלט, ואם נצליח בזה גם השנה לא יהיה שמח ממני".
 

Leave a Reply

פורום תמיכה
תמיכה במייל
לאתר