TwitterFacebook

לפעמים חלומות מתגשמים

קוראים לי שלומי כהן, לפני שנה כתבתי כאן כתבה על חיי הפחד והעוני בשכונות המצוקה.בעוד שבועיים אני אהיה בן 19. החיים שלי השתנו. בתחילת המסע הייתי נער מתבגר שכאב את השנים בהן הפסיד את זכויותיו, לא היו לי זכויות. בזמן שבממסד נלחמים מי אשם בהידרדרות הילדים והנוער החלטתי לטפל בעניין בעצמי והלכתי לדרוש את זכויות הנוער בשכונה.

מונולוג של מנהיג שנולד מאת: שלומי כהן

לכל אדם יש זקיק של רגש בלב. גם לבני נוער יש ים של זקיקים של רגש, שאיפה לשנות, שאיפה להנהיג, אבל לרוב אנו מסתמכים ומסתפקים במועצת הנוער הארצית שהוקמה ע"י משרד החינוך ומנוהלת ע"י בני נוער שנבחרו מכל רחבי הארץ.

אני יודע שישנם המון בני נוער עם שאיפה ורצון לשנות שאומרים שאין להם את הבמה. אני דווקא חושב שיש במה, יש את הדרישה, ויש מחויבות של הקהילה לבני הנוער.
אני רוצה לספר קצת על עצמי. איך התחלתי בקטן והמשכתי בגדול.
קוראים לי שלומי כהן, בעבר (לפני שנה בערך) כתבתי כאן כתבה על חיי הפחד והעוני בשכונות המצוקה.
בעוד שבועיים אני אהיה בן 19. אני מתגייס בחודש אוגוסט ובהמשך אספר לכם מה אני הולך לעשות בצבא.
כשהייתי בן 16 הגיעה אלינו לשכונה ("קטמונים"- שכונת עוני ומצוקה בירושלים) ניידת של עמותת עלם. המתנדבים שהגיעו בניידת של עלם נקשרו אלי ואני אליהם. ביחד עם רכזת המתנדבים של עלם התחלנו לפעול בשכונה. התחלתי להרגיש שיש לבני נוער בית חם ואוהב מארגונים ועמותות שמסביבם.

אחרי זמן רב החליטו אנשי הניידת לעזוב את השכונה על מנת שיוכלו לעזור לנערים נוספים ממקומות אחרים. אני וחבריי הרגשנו שזהו, שוב אין לנו מקום לשבת בו בלילה, לשתות תה ,לשחק שש-בש ולצחוק עם אנשים שאכפת להם, אבל אני החלטתי שאני לא מוותר והתחלתי לצעוד קדימה- למסע קסום.

פניתי לכל הארגונים והתושבים בשכונה וביררתי על כל זכויות הנוער.
אומנם לא נבחרתי למנהיג הנוער בשכונת קטמון, אבל זה לא אומר שאסור לי לפעול למען זכויותיי וזכויות הנערים בשכונה.
בתחילת המסע הייתי נער מתבגר שכאב את השנים בהן הפסיד את זכויותיו. לא היו לי זכויות. כאבתי את השנים בהן הפסדתי חוגים, משחקים, טיולים, מחשבים, חוג תקשורת- הכל היה אמור להיות בחינם, רק שבבית ספר שכחו ללמד על זכויות הנוער במדינה.
בזמן שבממסד נלחמים מי אשם בהידרדרות הילדים והנוער החלטתי לטפל בעניין בעצמי והלכתי לדרוש את זכויות הנוער בשכונה.

כשאנשי הניידת של עלם עזבו את השכונה חיפשתי קורת גג ומצאתי 13 ארגוני נוער וילדים שפועלים בשכונה שלי. זה הפתיע אותי מאוד והמשכתי לחפור, לשאול שאלות ולקבל תשובות. התוצאה היא שישנם 13 ארגונים שעובדים עם כמות קטנה מאוד של ילדים ובני נוער בשכונה. מסתבר שהם פועלים לפי העיקרון של "שמור לי ואשמור לך". ארגונים שמקבלים משאבים גדולים עבור פעילות נוער מנצלים רק כ20% מהמשאבים ומה שנשאר הולך לקופת אותו ארגון.
החלטתי לשים סוף לשחיתות והיום לקרוב ל-500 ילדים אצלנו בשכונה יש פעילויות בשעות אחה"צ.

הנהגתי בלי שידחקו בי. לקחתי יוזמה.
מסיבת פורים השנה הייתה אירוע יוצא דופן- וזאת למה ? כי אני יזמתי. לקחתי 13 ארגונים, חיברתי בינם ול-1500 תושבים בשכונה היה את אחד מאירועי פורים הגדולים בארץ.
13 הארגונים לא התאחדו עבור אירוע אחד, אלא חברו להמשך עבודה משותפת. הם הבינו שאין להם ברירה ושהם אמורים לענות על צורכי התושבים.
בעקבות הפעילויות שלי חברו אלי עוד מספר תושבים.

בצבא החליטו להעלות לי את הקב"א. אני לא אהיה "נהג יחידה" בצבא וגם לא טבח. בצבא יודעים שמי שעושה פעילות חברתית, בעל ראש פתוח וכריזמאטיות- שווה יותר.
אני בצבא אהיה מפקד של חולי c.f – בחורים בעלי תסמונת דאון שגויסו לצה"ל. אני אהיה אחראי על פיתוח פרוייקטים איתם ואהיה האבא, האמא והדודה שלהם כפי שהגדיר את זה המפקד. זה תפקיד שמצריך תעצומות נפש וסבלנות ברזל.

מה שאני רוצה להגיד זה- בני נוער יקרים תיקחו יוזמות, תנהיגו ותנצלו את הזכויות שלכם במתנ"סים, בעמותות ובגופים שפועלים באזור שלכם.
תעשו זאת בהתנדבות על מנת לעזור לילדים ונוער, חבר'ה כמוכם.
השמים הם הגבול…

ידידכם,

שלומי

Leave a Reply

פורום תמיכה
תמיכה במייל
לאתר