TwitterFacebook

ניצחון כנגד כל הסיכויים

בגיל 6 במקום לדעת איפה נמצא בית הספר, הייתי יודע איפה גרים חברים של אבא שלי כדי להביא מהם סמים אליו. א' בסיפור חיים, שהוא סאגה מרגשת שיש בה גם תקווה לחיים טובים יותר.

"קוראים לי א' ואני כרגע נקי. אני אמור לשמוע "אוהבים אותך" ואני כבר אפתח ואספר את חיי…
היום אני בן 17 וחצי, הסיפור שלי מתחיל בגיל 5 וחצי: הייתי רואה את אבא שלי מזריק לעצמו סמים ואני לא אשכח את התירוצים שהוא היה נותן לאמא שלי: "אני הולך לסידור 5 דקות" או: "אני לוקח ת'ילד לסיבוב". זה לא היה בדיוק ככה, בגיל 6 במקום לדעת איפה נמצא בית הספר הייתי יודע איפה גרים חברים של אבא שלי כדי להביא מהם סמים אליו. בגיל 6 וחצי לקחתי מזרק וחיקיתי את אבא שלי: הכנסתי לעצמי מזרק ליד. לא ידעתי לאיפה להכניס, לא ידעתי בכלל מה זה וורידים ועד היום יש לי שם צלקת שאף אחד לא יודע ממה היא. בגיל 6 וחצי מה צריך ילד? חום ואהבה ושיסבירו לו על החיים, בגיל הזה כבר יכולתי להסביר לכולם. בגיל 6 וחצי הכרתי וידעתי את כל סוגי הסמים, אמא שלי תמיד ניסתה להיות אמא ולא הצליחה. את מעט החום היא נתנה לי בחומר ולא ברגש וככה זה גם עכשיו. אמא גם התחילה לעשן סמים ואז היא נפטרה.
בסוף כיתה ב' התחלתי לעשן, מגיל 8 החיים שלי התחילו להידרדר, התחלתי לעשן סמים, עישנתי ללא הכרה בכמויות שקשה לתאר, שנאתי את המצב אליו הגעתי, אבל רציתי בכל דרך לברוח מהמציאות בה חייתי. גדלתי בגיהינום ובו בקושי ידעתי איך לשרוד. הכל היה זר בשבילי: המשפחה, החברים ואחד הדברים הכי קשים זה שלקחו לי את האמונה, האמת והשליטה על חיי, כי בגיל 6 וחצי לא ידעתי בכלל מה הם, אבל ככה זה ילד; 'תמיד ינסה דברים' ואמא, מרוב שלא התייחסה אלי, לא זיהתה עלי כלום. הייתה לי איזה שנה-שנה וחצי שהייתי חזק בסמים (קוקאין, קריסטל) וההשפעה שלהם על המוח היא ערנות – שהופכת אחר כך לדיכאון, והייתי יוצא וחוזר כולי הפוך ואמא לא הבינה מה קורה איתי והתחילה להמציא לעצמה כל מיני תירוצים בראש, כמה רחוק היא הייתה מגיעה לפעמים, אבל הייתי אומר לעצמי שתמציא מה שהיא רוצה העיקר שלא תדע ת'אמת. בטח אתם מבינים שעד גיל 12 וחצי לא הייתי צריך לעשות שום מאמץ כדי להשיג ת'סמים האלה, הם תמיד היו שם לידי. אבא היה חושב שאני מפגר ובשקט הייתי רואה בדיוק איפה הוא מחביא את הסמים. בגיל 12 וחצי הייתי בסביבה של חברים וחברות בה כולם מעשנים סמים וסוחרי סמים ככה שלא הייתה בעיה להשיג. אבל בעיקרון זה היה השלב הבא שלי כי למזלי הגעתי ל"מלכישוע", שזה כמו כלא – מקום סגור לנערים, והכרתי שם מלא בנים שעזרו לי להתגבר על כל קריז וקריז ובן אדם נשמה שקוראים לו ר' והיה הרכז שלי במקום, בקריז הראשון אחרי יומיים בהם שהיתי שם, שמו אותי ב"פסק זמן" שזה צינוק במילה יותר יפה. בקיצור שמו אותי שם ל- 3 שעות ואני בקריז – עוד שנייה מת שם, הרגליים שרפו לי, כל הגוף רעד לי והייתי חלש מזה, ועבר שם אבא של אחד הנערים וראה אותי במצב הזה. הוא בא לרכז ותפס אותו מהחולצה – "תוציא אותו משם מהר" הוא אמר לו, "זה מה שאתם עושים להם, מתעללים בהם – אתה ראית איך הוא נראה?" בקיצור ר' הוציא אותי ואני הפכתי את כל המגן לא ראיתי בעיניים והוא מזרים לי סיגריות אחת אחרי השנייה וכלום לא עוזר כנראה שגם דמיינתי שהמזלג זה מזרק וניסיתי לחפור איתו ת'יד… בקיצור הבן אדם הלך דיבר עם בית משפט, עם מי לא – כדי לקבל אישור שהוא יוכל לקלח אותי אחרי איך שנראיתי זרוק על הרצפה מעולף וכולי סגול, הוא קילח אותי, כיסה אותי והרדים אותי. התקופה שעברתי שם הייתה גיהינום בשבילי ובאותו זמן התקופה הכי יפה של החיים שלי. לכן שמרתי על מה שיש לי בזהירות רבה ובשתי ידיים את ההזדמנות היחידה שניתנה לי. אף פעם בחיי לא ניתנה לי ההזדמנות לשקם את חיי, האמת שלא ביקשתי, למה לא ידעתי איך עושים את זה? חייתי בתוך בועה של פוזה ושל 'שופוני' ; שלא מדברים על כאב ולא מבקשים עזרה, אני יכול להעיד על עצמי שהגעתי לסבל הבלתי נסבל בחיי. כיום אני מבין שאם לא אדבר על מה שאני מרגיש או על מה שאני חושב אני רק מזיק לעצמי וחוזר למצב שבו אני שומר בבטן כעסים וטינות. הייתי צריך עכשיו להיות באילת ובמקום זה העדפתי להיות בבית. למה? כי עליתי לחבר שלי ז' שבעצם איתו התחלתי עם כל הסמים והשטויות והיינו צריכים לנסוע. התארגנו והכל, וז' הכניס לתיק 'גליקשטין' – בשפה של הכלא זה לבן: מנה של הרואין. בקיצור הוצאתי לו את כל הדברים שלו שהיו בתיק אמרתי אני מצטער והלכתי. אחרי כל מה שעברתי ב"מלכישוע" וכל התהליך שעשיתי, מי הבן זונה הזה שיקטע לי את זה? ובפעם הראשונה הייתי יותר חזק מהסמים והכל בא מתוך רצון, רצון להיות מישהו ,רצון להיות משהו, אך מעבר לזה כל בן אדם שנמצא עמוק בסמים צריך משהו שיחזיק אותו וירתיע. אני במבט לאחור רואה איך אבא שלי עשה את כל הדברים האלה, ואני אחריו אומר "למה שאני אתן לילדים שלי לראות ולסבול את כל מה שאני ראיתי ומה שסבלתי הכי הרבה בחיים שלי?
יש לי ת'זכות בכלל"?.
והיום אני נקי חודש, והרווח הוא עוד יום נקי ועוד רף שעליתי, ואם נמשיך כך אין לנו יותר ממה לפחד".

Leave a Reply

פורום תמיכה
תמיכה במייל
לאתר