TwitterFacebook

תבוא טבעי

שיר גילוי מאת: יהונתן

 

אחרי כל כך הרבה שנים
שלא עניינו אותי אנשים אחרים,
פתאום לחשוב
על בחורים שעוברים ברחוב
וזה עושה כל כך טוב,
אבל הו, כמה מביך לאהוב.

 

כולם אומרים לי
כמה שזה טבעי,
`הכי נורמאלי`,
`אפילו הגיוני`.
אני מנסה להאמין,
רוצה להבין
שאין כל רע
בתחושה החדשה
שבלא התראה
ובהפתעה כה גדולה
הופכת לחלק ממך
בלי לברר
אם אתה בכלל מוכן לוותר,
קובעת עובדות בשטח:
זה מה שיהיה,
ואין טעם להתווכח
להתמקח
לנסות להילחם,
להתחכם.
תני זמן להתאקלם!

 
בגיל עשרים בפעם הראשונה
להתחיל ללמוד מה
שעד עכשיו היה רק הגדרה,
כזו שמחפשים במילון,
`משיכה`,
כאילו הוצאה מארכיון,

 
בגיל עשרים
שבע שנים אחרי בר המצווה
לדמיין נשיקה.
לרצות אותה.
כמה שזה נורא.
כל-כך נורא:
כיף נורא
מעייף נורא
נעים נורא
תמים נורא
לא-רגיל נורא
מבהיל נורא

 
אחרי כל כך הרבה שנים
שלא עניינו אותי אנשים אחרים,
פתאום לחשוב
על בחורים שעוברים ברחוב
וזה עושה כל כך טוב,
אבל הו, כמה מביך לאהוב.

 
כמה מביך לא להצליח לשלוט
על אותן מחשבות,
עד עכשיו לא מוכרות,
כמעט אסורות,
ללמוד שיש דברים
שחזקים ממך,
שמחליטים
בשבילך.
זה כנראה מחירה של הדחקה.
בתמורה להיעלמותה
תובעת ריבית והצמדה.

 
ולא נותר לי אלא לקוות
שאמצא עם הזמן מקום לפנות
לתחושה החדשה,
ושאחיה איתה כמה שיותר
בשלום ובהבנה.

 
שאדע להפיק ממנה
דברים טובים ויפים
ושיבוא יום, שהזמנים בלעדיה
ייראו כה רחוקים.

 
מפי – לאלוהים.

Leave a Reply

פורום תמיכה
תמיכה במייל
לאתר