אורי שלי

הכל התחיל בשיעור ספרות בבית-הספר שלי , ישבתי וריחמתי על עצמי, חשבתי על זה שכשאחזור הביתה אקח את המנה שלי כדי שישאר לי כוח ללכת לעבודה ...

ברקע שמעתי את המורה מקריאה את השיר של רחל על אורי... ואז פתאום הבנתי שאני הולכת להביא אותך לעולם...

יצאתי באמצע השיעור ולקחתי אוטובוס חזרה למקום בו אני גרה ,  בדרך עצרתי וקניתי וודקה מהחנות של הרוסי הזקן שבקצה הרחוב...  אתה בטח  שואל את עצמך איך ילדה בת 17 קונה וודקה? היו לי קשרים ילד שלי, קשרים במקומות הלא נכונים...

נכנסתי לדירה וניקיתי אותה מסמים וסיגריות.    אתה יודע? אפילו לא כאב לי לראות את המשכורת האחרונה שלי הולכת לפח מכיוון שידעתי שיהיה לי פיצוי- אתה...

 התקשרתי לעבודה ואמרתי שאני חולה... כשירד הערב התלבשתי בבגדים זנותיים ומרחתי איפור כבד, עד לאותו יום זה היה המקום היחיד בו לא נתתי לעצמי ליפול... אך הייתה לי מטרה ולא נתתי לפרט זה להפריע... כשעמדתי בכניסה למועדון הוצאתי את בקבוק הוודקה שקניתי בצהריים ושתיתי כדי שלא אתחרט...

 זה הצליח... נכנסת לתוכי... בפעם הראשונה בחיי הרגשתי ברת מזל...

עברו חודשים ואתה גדלת והתפתחת בבטני, בכל פעם שהרגשתי את ליבך דופק נעשיתי מאושרת... דיברתי איתך והסברתי לך שאמנם לא יהיה לך אבא אך אני תמיד אשמור עליך ואגן, לא אתן שיקרה לך כל רע... בסוף כל שיחה הבטחתי שאין לך מה לדאוג -יהיו לך חיים טובים, לא אתן לך לסבול כמוני...

ההריון איתך היה קשה- בחילות, סחרחורות ולקראת הסוף גם כאבי גב אבל לא נתתי לזה למנוע בעדי לעבוד כל הזמן כדי שלא יחסר לך דבר...  בתחילת השמיני החלטתי שאתחיל להכין לך את חדרך עם מיטה ודובים מצוירים על הקיר למרות עניין "עין הרע"...  אתה מבין?  לא יכולתי להרשות לעצמי לדחות את עניין זה כי אני לבד ואין מי שיעזור...   אבל העזתי סופסוף לחשוב שמעכשיו זה יהיה שונה, אנחנו ביחד, אתה ואני...

בשבוע הזה הרגשתי שאתה במצוקה, הלכתי לרופא ,הוא אמר שהכל כשורה, ניסיתי להגיד שמשהו קורה לך אבל הוא אמר שאני צריכה לסמוך עליו מכיוון שהידע שלו רחב יותר...   לא יכולתי לעשות יותר מזה, 12 שנות לימוד עוד אין לי, אז שאני אתווכח עם רופא?   כנראה שעל מצוקות הוא לא יודע מספיק, לצערי בזה אני מבינה וכנראה שיותר ממנו... ניסיתי  לשכנע את עצמי שהכל בסדר, כל עוד הרגשתי את ליבך הקטן, הייתי שקטה...

יום למחרת קמתי בבוקר והלכתי לעבודה... כאבה לי הבטן (תרתי משמע) אז הלכתי לחנות לבגדי תינוקות, קניתי לך חליפה קטנה, כשיצאתי מהחנות התחלתי להזיע, ראיתי רק שחור וניסיתי להאחז במשהו ללא הצלחה יתרה... אני לא זוכרת הרבה, רק המון רעש...

התעוררתי בחדר כשאני מחוברת לכל מיני צינורות... לא ראיתי את הבטן שלי מכיוון שכל חלק זה היה מוסתר בווילון...    אשה אחת הבחינה שהתעוררתי, היא התקרבה אלי והחזיקה לי את היד... פתאום הבנתי מה קורה, אני בבית חולים! יצאה לי צעקה "מה שלום אורי שלי? אורי שלי בסדר נכון? תגידו לי שהוא בסדר!" התחלתי למלמל את השיר ולהפתעתי גם זכרתי את כולו... ידעתי שמשהו קרה לך... לא יכולתי לשאת את זה ואבדתי שוב את ההכרה... כשהתעוררתי הייתי בחדר קטן לבד, שוב מחוברת לצינור אלא שהפעם הוא היה לבד, בלי שאר הצינורות...  ממש כמוני... 

שכבתי כך שעה או יותר... אחות נכנסה וכשראתה  שהתעוררתי היא יצאה...מיד אחריה הרופא נכנס, הוא התחיל להסביר ודיבר כל-כך הרבה... לא הצלחתי לעקוב, רק שכבתי והסתכלתי עליו... "את בסדר?" הוא שאל...

 הרבה זמן הייתי שם ילד שלי  וכל הזמן מלמלתי "אורי אקרא לו, אורי שלי......"    יום אחד לא יכולתי יותר, תלשתי את הצינור ויצאתי החוצה עם התרמיל שלי, שהיה לידי בכל אותו פרק זמן... נסעתי עם האוטובוס לצוק  ושם צרחתי ובכיתי ...... כשנהיה חשוך נסעתי לחנות של הזקן הרוסי וקניתי וודקה... שמתי אותה בתיק והמשכתי לדירה... כשהגעתי התיישבתי בכבדות על הספה הקרועה שמצאתי במקרה בפח ושלחתי יד לעבר התיק כדי להוציא את הוודקה ופתאום הרגשתי משהו רך, החליפה שלך...

 אהוב,  הבטחתי שאשמור ואגן ונכשלתי ...

סליחה קטן שלי,

סליחה

אל תדאג, אמא עכשיו באה לשמור עליך...